חמסה – מה המקור? משמעויות ואילו תכשיטי חמסה יש
חמסה – שנים של תרבות
אחת הקטגוריות הכי פופולריות היא קטגוריות תכשיטי "החמסה". רבים מאמינים בכוח הסמל, ואנו מציעים מאות עיצובים שונים. לכן חשבנו לכתוב כמה מילים על הסמל המהפנט הזה.
"חמסה" (Hamsa) היא אחד המוטיבים והחפצים הנפוצים בתרבות העממית הים-תיכונית ובתרבויות רבות. סמל בצורת כף יד עם חמש אצבעות פרושות(כלפי מעלה או למטה).
זהו אביזר עתיק מאד, שהפך לקמע ותיק. בתור שכזה הוא יועד לשמירה והגנה מפני עין הרע, להקניית תחושת ביטחון והגנה.
חוקרים שונים טוענים שפירושה בערבית "חמש", נולדה כבר בזמנים הפרהיסטוריים, כשהאדם הקדמון ראה ביד דבר משמעותי וצייר ידיים או הטביע את כפות הידיים על קירות מערות.
אבל גם אם המקורות שלה כה עתיקים, שתי דתות – היהדות והאסלאם, טוענות כל אחת שהיא היא המקור האמיתי שלה, או לפחות המקור הדתי-תרבותי של השימוש בה.
היא גם הייתה נפוצה בעיקר בארצות ערב במזרח התיכון ובצפון אפריקה. אך כיום ניתן למצוא אותה בכל העולם.
נהוג היה לתלות אותה בעיקר בפתחי הבתים, על קירות הבתים, על הצוואר, במכונית, בארנק, במחזיק המפתחות, כטבעות, צמידים, שרשראות, ועוד.
החמסה מופיעה לרוב במבנה סימטרי, בו האגודל והזרת זהות ומקבילות זו לזו, אם כי קיימות גם חמסות המעוצבות בצורות מדויקות יותר מבחינה אנטומית ויכולה להגיע כשאצבעות פונות כלפי מעלה או כלפי מטה.
בסמל זה משולבים לעיתים קרובות סמלים נוספים האמורים לסייע כנגד עין הרע, כגון עיניים, דגים, מגני דוד, צירופים מהקבלה, ברכות שונות כ: "שמע ישראל", " יברכך ה' וישמרך", ועוד רבים וטובים.
סמל לקב"ה
מקורות יהודיים גורסים כי מקורות החמסה הם בכף ידה של מרים, אחות משה ואהרון. ויש ביהדות כאלה הטוענים כי רעיון חמש האצבעות מובא, אם כי באופן סימבולי, בסימון משקוף הבית בדם בעת מכת בכורות. משם נמשך רעיון השמירה וההגנה מכל פגע רע על יושבי הבית באם תולים אותה בכניסה.
על פי המסורת החמסה היהודית מייצגת את האות החמישית – ה', סמל לקב"ה, את צורת עלי התאנה משבעת המינים, את חמשת החושים העומדים על משמרתם ושומרים על האדם וכן את חמשת חומשי התורה.
רבי יצחק בגמרא אומר: "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" וכנראה מכאן השילוב שבינה לצורת העין המצוירת בה.
כשם שיש עין רעה קיימת גם ה"עין הטובה", המברכת והאוהדת. ייתכן אף שהחמסה שסמלה הוא יד פתוחה, מורה על נתינה, גילוי ופנייה לשלום בניגוד ליד המאוגרפת והקמוצה בעלת סממן לוחמני.
משמעותה הרעיונית של חמסה נושקת לפחדים מעין הרע ומתהפוכות מזל וגורל. הנפש מלאה פחדים, מודעים ושאינם מודעים – חלקם נצברים ונאספים במהלך חיינו כחלק מהשפעות חברתיות וסביבתיות, וחלקם מולדים.
קשת האמונות והסממנים לשמירה והגנה מפני עין הרע כמוהם כים הגדול, אך מעל לכולם שוכנת לה בבטחה חמסה, אשר עד ימינו אנו מושרשת היטב בפולקלור התרבויות השונות.
כשמדובר בקמעות, כל דת ותרבות בעולם מצאה לה סממנים מיסטיים שנועדו להקנות למאמינים תחושת בטחון ושליטה בחייהם. הפחד האנושי, המלווה את האדם מאז ימי קדם, הוא מ"עין הרע", אותו מבט של אנשים אחוזי קנאה או רוע.
אלו עלולים, לפי האמונה העממית, להטיל "עין רעה" באדם, שעלולה לסכל את הברכה שבביתו או במעשה ידיו. את האימה והחשש, שמשהו שיקרה לאדם או ליקיריו, נועדה חמסה להוריד. היא הכוח הנגדי שיניא את הרע מלפעול.
ידה של פטימה
מקורותיה של חמסה עתיקים מאוד ואינם ידועים בוודאות מוחלטת. ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על השימוש בסמל – כף היד שאצבעותיה מצביעות כלפי מטה, כקמע לשמירה והגנה בקרב תושבי אגן הים התיכון בתקופה שקדמה להופעתה בדתות המונותאיסטיות.
האגדה מספרת כי פטימה שרפה את ידה בתבשיל רותח לאחר שראתה את בעלה מביא לביתם אישה אחרת. דמעותיה נשרו דרך סדק בקיר ופגעו בכתפו של בעלה.
מה שמנע ממנו לממש את נישואיו לאחרת. מכאן מוסברת אמונת המוסלמים בחמסה או בשמה הנרדף "יד פטימה" והעין המצוירת בה מוסברת בסיפור הדמעה.
סמל כף היד עם האצבעות כלפי מטה, שימש קמע להגנה על תושבי אגן הים התיכון, הרבה לפני הופעת הדתות המונותאיסטיות.
יש חוקרים שקשרו את הסמל אל "טנית" – אלת הירח מתרבות קרתגו, אותה מושבה פיניקית שישבה בצפון אפריקה, באזור טוניס של ימינו. בכל מקרה, באיסלאם של המאה ה-7 היא הופכת ל"ידה של פטימה".
המוסלמים נהגו לסמן את דלת ביתם, בטביעת כף היד שנטבלה בצבע, לרוב כחול. האמונה הייתה שהסימן מרחיק עין רעה ושדים או רוחות מכניסה לבית.
היד של פטימה מקבילה באופן מסוים לתפקיד המזוזה ביהדות. אבל יחסי הגומלין שבין התרבויות של המקומיים והיהודים יצרו השפעות הדדיות, מה שגרר השפעות במנהגים כנגד עין הרע.
מוצרים מומלצים:
%20%D7%94%D7%99...){kind=link}